הפיכת מערכות UV לחכמות באמת
במשך זמן רב, תהליכי חיטוי וייבוש באמצעות אור UV היו די פשוטים. היה צורך בנורה, שעון טיימר – והרבה תקווה שהמערכת אכן תעבוד. אך אנו כבר עוברים את השלב הזה. אנו מתחילים לשלב מערכות למעקב אחר צריכת האנרגיה ישירות במעגלי החשמל של המערכת.
כעת, ניתן לעקוב אחר צריכת האנרגיה ולדעת מתי הנורה מתחילה להיחלש, מבלי להיות צריכים לעלות על סולם או להוציא את הנורה מהמארז שלה.
הבעיה עם “ההתדרדרות הבלתי נראית”
הבעיה עם אור UV היא שאי אפשר לראות מתי הוא מתחיל להיחלש. ברוב המקרים, הנורות פשוט נשארות שם עד שמשהו נהיה לא בסדר. אי אפשר לדעת שהנורה כבר לא עובדת עד שמתקבלת תוצאה לא טובה בבדיקת האיכות או עד שמחזור החיטוי לא מסתיים כראוי. זו בעיה גדולה. על ידי מעקב אחר ההספק האמיתי של הנורה, ניתן לגלות מתי היא מתחילה להיחלש.
אם ההספק יורד מדי, המערכת תדווח על כך. כך ניתן לקבל התרעה לפני שהייצור נעצר.
איך זה עובד בפועל
אנו עושים זאת על ידי שילוב של צינורות קוורץ UV-C בעלי עוצמת פלט גבוהה עם מודולי אנרגיה מסוג IoT. מודולים אלו מודדים את המתח והזרם ישירות במקור, ושולחים את הנתונים ללוח הבקרה.
אם יש לכם 50 נורות, אין צורך לנחש איזו מהן לא עובדת כראוי. ניתן לראות בזמן אמת איזו נורה לא עובדת כראוי.
אך יש להיות כנים – זה לא פתרון קסם. הוספת החומרה הזו תגרום לכך שארון הבקרה שלכם יהיה גדול יותר. כמו כן, יהיה צורך בחיבור רשת יציב במקום העבודה, אחרת הנתונים לא יגיעו לשולחן הבקרה שלכם.
הסיכון: תחזוקה לעומת ניחושים
זה משנה את הדרך בה אנו מתמודדים עם החלפת הנורות. בדרך כלל, אנשים מחליפים את כל הנורות כל 9,000 שעות. לא משנה אם הנורה עדיין עובדת כראוי – הם פשוט מחליפים אותה. זו בזבוז של כסף. עם מערכת מעקב, ניתן להחליף רק את הנורות שאכן כבר לא עובדות.
יש עוד אזהרה אחת: מערכות אלו יוצרות חום רב. חום רב מאוד. יש להפריד את החיישנים מאזור החום. אחרת, החום עלול לפגוע בחיישנים, עוד לפני שהנורה נשרפת.